לפני כמה ימים פנתה אליי אמא מודאגת
היא סיפרה שהבת שלה חכמה, אפילו מחוננת, אבל מקטינה את עצמה מול אנשים שהיא פוגשת
היא חברותית ויש לה חברים רבים, היא פעילה בבית הספר ומחוצה לו ולא מראה סימנים של קושי
אבל האמא מרגישה שהיא יכולה יותר, שיש בה הרבה יותר ממה שהיא בפועל מראה ושהיא מרגישה שהילדה מתפספסת
שאלתי אותה שתי שאלות חשובות:
1. האם זה באמת מפריע לבת, או רק לה?
2. האם הבת רוצה לטפל בזה?
תוך כדי שיחה עם אותה אמא התברר לי שהאמא בעצמה סוחבת שנים תחושת החמצה שנוצרה אצלה בילדות
כשההורים והמורים היו אומרים לה שהיא יכולה יותר ושהיא לא באמת ממצה את הפוטנציאל שלה
וכשהיא רואה את הבת שלה יכולה יותר אבל בוחרת להקטין את עצמה בפני חברים ואנשים אחרים זה כואב לה ומחזיר אותה אחורה
הורים רבים רואים בילדים שלהם את המקומות שהכאיבו להם בילדות
זה פוגש אותנו במקום של כאב פנימי שלנו אבל מה שאנחנו חווים כקושי לא תמיד נחווה כך אצל הילד
לפעמים ילדים פשוט בוחרים להקטין את עצמם כדי להשתלב, כדי להרגיש שייכים
ולכן הם מצניעים יכולות שיש בהם וזו בחירה שמשרתת אותם עכשיו וסביר שתשתנה עם הגדילה וההתפתחות של הילד
רק אם הילד מרגיש שקשה לו עם ההתנהלות הזו והוא רוצה לעבוד עליה – אפשר להתחיל תהליך משמעותי
אחרת, אולי דווקא אנחנו ההורים הם אלה שזקוקים להסתכל פנימה ולהתמודד עם האמונות והקשיים שלנו
אם הילד שלכם אומר לכם שהוא מרגיש שקשה לו ובשיחה איתכם מוכן לעבוד על הקושי
אני כאן עבורכם לעזור לכם ולו להתמודד עם הרגשות שמנהלים אותו