הימנעות
למה אנחנו נמנעים מלעשות שינוי בחיינו למרות שלא טוב לנו?
למה כשהחרדה עוטפת אותנו ומגבילה אותנו אנחנו חושבים פעמיים אם ללכת לטיפול?
למה אחרי שלא הצלחנו במשהו אנחנו בוחרים להימנע מלגשת אליו ולבחון אותו או לעשות פעם נוספת?
למה למרות שאנחנו מרגישים שאנחנו יכולים יותר אנחנו בוחרים להישאר באותו מקום במקום להתקדם?
שינוי הוא דבר מפחד😥
אנחנו לא יודעים מה יגיע בעקבותיו, אם זה יהיה טוב יותר או גרוע יותר
לפעמים אנחנו מפחדים משינוי כי אנחנו לא יודעים מה נגלה על עצמינו, איזה דבר נורא יעלה
לפעמים אמונות שיש לנו לגבי עצמינו – שאנחנו לא טובים, לא שווים, לא אהובים יקבלו גושפנקא
אם נתחיל בתהליך של שינוי ונגלה שם את מה שאנחנו כל כך רוצים שלא יהפוך לאמת
אז מה אנחנו עושים?
נמנעים, דוחים, מרצים – שלוש צורות להתמודדות עם הפחד הגדול שיש לנו
במאמר הזה אתמקד בדפוס ההימנעות בהקשר של חרדה
בכל בני האדם קיים יצר הישרדות שפועל כאוטומט
בכל פעם שאנו חשים סכנה – בין אם אמיתית ובין שלא הגוף שלנו מגיב: בסגירת המערכות, בהכנה לקרב, בריחה או קפיאה
כשאדם חווה פחד מאוד גדול או חרדה הדבר בא לידי ביטוי בגוף:
אין תיאבון כי הכיבה מתכווצת, אנו מרגישים בחילות לפעמים, כאבי בטן, כאבי ראש, אנחנו הולכים לשירותים המון פעמים כדי לרוקן את הגוף,
הגוף סוגר את כל התפקודים המשמעותיים וגורם לקשיים בריכוז, קשה לנו להתפקס, לפעול והאנדרנלין עולה
מה שמעלה את דפיקות הלב והתחושה שאנחנו חווים התקף לב
כשהסכנה חולפת הגוף נרגע, המערכות חוזרות לתפקד והאנדרנלין יורד לאיטו ואז אנו חווים
עייפות גדולה, מחסור באנרגיה, תחושת אשם או בושה שמזדחלים אלינו כי ראו אותנו במערומינו
זו חוויה קשה ולא נעימה ולפעמים טראומתית ולכן באופן טבעי אנחנו מנסים להימנע ממנה אבל,
ככל שננסה להימנע כך אנחנו מעצימים אותה.
יש משהו שנקרא – מעגל החרדה
אירוע שקורה לנו מציף פחד מאוד גדול
לעיתים הפחד קשור למשהו אמיתי ולעיתים הוא רק במחשבות שלנו
הפחד הזה גורר תחושה של סיכון, שמשהו רע עומד לקרות וזה מעורר את הגוף שלנו להכין את עצמו
ואז אנו חווים התקף חרדה
כשההתקף נגמר נותר בנו הזיכרון של הקושי העצום שזה עתה חווינו, הוא הופך לזיכרון חי שנרצה לשכוח
אז מה שאנו עושים באופן טבעי?
אנחנו מנסים לעשות הכל כדי לבטל את הפחד, כדי לא להגיע לרמה כזו של חרדה בכל דרך אפשרית
הדרך הכי פשוטה זה פשוט להימנע מכל דבר שיעורר את החרדה
ההימנעות כדרך פעולה מצמצמת את חיינו, מגבילה אותם ויוצרת קשיים רגשיים אחרים
לדוגמה: אמונות שאנו מאמצים שאנחנו לא מספיק טובים כמרצים ולכן אנחנו נמנעים מלהרצות בפני קהל,
שאנחנו לא טובים כמנהלים ולכן לא מבקשים קידום או לא מקבלים עלינו תפקיד שמוצע לנו מה שמעצים את תחושת החשש והפחד שלנו ומוביל שוב להתקפי חרדה.
ההימנעות מהווה בטווח הקצר פתרון שמרגיע אותנו, נותן לנו ביטחון אך בטווח הארוך אינה פותרת שום דבר אלא רק מגבירה את הפחד
כי עכשיו אנחנו כבר מפחדים מהפחד עצמו😥
אנחנו מפחדים שהחרדה תחזור ולכן אנחנו מגדילים את טווח ההימנעות עד כדי צמצום חיינו והישארות במקום ללא יכולת להתקדם
וכל זה כדי לא לפגוש בפחד שוב ולחוות התקף חרדה נוסף שכל כך מפחיד אותנו
כמובן שהימנעות כזו רק מגדילה את תחושות הבושה, האשמה, חוסר הביטחון שלנו בעצמינו ומורידה את הדימוי העצמי וההערכה שלנו את עצמינו
איך אפשר להתמודד עם הימנעות?
יש מגוון של דברים שאפשר לעשות והם רבים, אציין כמה מהם כאן
❤️ קודם כל חשוב לנרמל את הפחד
זה בסדר לפחד וחשוב שהאינסטינקט הזה יהיה בנו כי הוא שומר עלינו מלהיפגע, כולנו פחדים באיזה שהוא שלב בחיינו ואילו רגשות שכולם חווים
❤️לתת שם לפחד, לתת לו צורה, צבע ובכך להפוך אותו למוחשי
רגשות קשה להסביר, קשה לנו להתייחס אליהם הם אמורפיים ולכן מפחידים
על ידי הפיכתם למוחשיים אנחנו מקטינים את מימד הפחד מה שמאפשר לנו להתמודד איתם
❤️לבקש מחבר/ה טוב, הורה לעזור לכם.
כשיש מישהו שמבין מה עובר עלינו ונמצא שם איתנו זה נותן ביטחון להתנסות בצעדים קטנים ולהיחשף למה שמניע את החרדה.
זו דרך טובה להתמודד עם ההימנעות ולהרגיש מסוגלים ומגביר את המוטיבציה להתמודד עם החרדה
❤️אפשרות נוספת היא לבחון אילו מחשבות יש לנו שניה לפני שאנחנו חווים את הפחד והחרדה נכנסת לפעולה
לפעמים נגלה שיש שם מחשבות על כך שאנחנו לבד, שלא מקשיבים לנו, שנפשל ועוד מחשבות ואמונות שעולות שניה לפני שפחד הגדול נכנס לפעולה
בשלב הזה כשנזהה מחשבה שעולה נוכל להחליף אותה במשפטים מחזקים שעוזרים לנו ומאפשרים לנו להירגע, משפטים שאנו יודעים שעושים לנו טוב ונותנים לנו כוח
יש עוד המון כלים להתמודד עם חרדה אבל הכי חשוב להבין שלעיתים היכולת שלנו לטפל בעצמינו היא גבולית ונדרשת עזרה מקצועית
כדי לרדת לעומק ולהבין מה הוביל לחרדה ולעבד מחדש את האירוע כדי שנוכל להתמודד בדרכים טובות יותר ובריאות יותר עם מקרים דומים בעתיד שלנו