מה ההבדל בין ביישנות וחרדה חברתית ומה חשוב להבין לפני שמנסים “לעזור”
לא מעט הורים ואנשי חינוך פוגשים ילדים ובני נוער שמתקשים במצבים חברתיים
הם שקטים, נמנעים, לפעמים נצמדים להורה או בוחרים להישאר בצד
לעיתים עולה השאלה: האם זו פשוט ביישנות, או שמדובר בחרדה חברתית?
למרות שההתנהגות החיצונית עשויה להיראות דומה, מדובר בשני מצבים שונים, עם צרכים רגשיים שונים ועם דרכי מענה שונים
ההבחנה ביניהם חשובה כדי לדעת איך להגיב באופן שמיטיב ולא מעמיק את הקושי
ביישנות:
ביישנות נחשבת תכונת אופי.
היא מופיעה בגיל צעיר ומתבטאת ברגישות גבוהה למצבים חדשים ולמפגשים עם אנשים לא מוכרים
ילדים ובני נוער שהם ביישנים חווים:
אי נוחות בתחילת מפגש חברתי
זקוקים לזמן הסתגלות לפני שהם נפתחים
מתקשים ליזום קשרים למרות שהם מעוניינים בקשר
מתפקדים היטב בסביבה מוכרת ובטוחה
ביישנות אינה מעידה על חולשה רגשית או על בעיה.
רבים מהאנשים הביישנים הם בעלי עומק רגשי, יכולת הקשבה גבוהה ורגישות חברתית מפותחת
כאשר ניתנת להם תחושת ביטחון, הביישנות בדרך כלל נרגעת ואינה פוגעת בתפקוד היומיומי שלהם
חרדה חברתית:
חרדה חברתית הינה פחד מתמשך מהערכה שלילית
חרדה חברתית היא קושי רגשי משמעותי יותר, ולעיתים גם מצב קליני
כאן לא מדובר רק באי נוחות, אלא בפחד עמוק ומתמשך ממצבים חברתיים שבהם האדם עלול להיתפס, בעיניו, כלא מספיק טוב או דחוי.
ילדים ובני נוער עם חרדה חברתית עשויים לחשוש מ:
מביקורת, לעג או דחייה
לחוות מצבים חברתיים כאיום
לסבול מתגובות גופניות כמו דופק מואץ, הזעה, רעד או כאבי בטן
להימנע בעקביות מאירועים, השתתפות בכיתה או מפגשים חברתיים
לוותר על דברים שהם רוצים רק כדי לא להתמודד עם הפחד
גם כאשר יש רצון בקשר החרדה מנהלת את ההתנהגות ומגבילה את חופש הבחירה.
הדמיון בין ביישנות לחרדה חברתית:
בשני המצבים ניתן לראות:
הימנעות ממצבים חברתיים
קושי ביוזמה וביצירת קשר
מודעות גבוהה לעצמי ולתגובות הסביבה
רגישות לביקורת
לכן קל מאוד לבלבל ביניהם.
אך מה שנראה מבחוץ כ"שקט" או "סגירות", יכול לנבוע ממקורות רגשיים שונים לחלוטין
ההבדל העיקרי בין ביישנות לחרדה חברתית נעוץ בעוצמת החוויה הפנימית ובמידת הפגיעה בתפקוד.
ביישנות לרוב:
פוחתת עם היכרות ותחושת ביטחון
אינה מלווה בפחד קיצוני
אינה פוגעת משמעותית בלימודים, בקשרים או בפעילויות יומיומיות
חרדה חברתית לעומת זאת:
נמשכת גם בסביבה מוכרת
מלווה בפחד עז ובמחשבות שליליות על העצמי
פוגעת בתפקוד ובאיכות החיים
למה חשוב להבחין בין ביישנות לחרדה חברתית?
תגובה לא מותאמת עלולה להעמיק את הקושי
ילד ביישן שידחפו אותו שוב ושוב "להיות יותר חברותי" עלול להיסגר עוד יותר
ילד עם חרדה חברתית שיקבל מסר ש"זה סתם בראש" עלול להרגיש לא מובן ולא נראה
השלב הראשון בעזרה הוא הבנה. להבין מה הילד חווה מבפנים, ולא רק מה רואים מבחוץ
מתי כדאי לעצור ולשקול ליווי רגשי?
כאשר ההימנעות החברתית מתרחבת עם הזמן גם לאזורים אחרים ומשבשת את חיי הילד
יש סבל רגשי ברור ומתמשך שהילד מתקשה להתמודד איתו
הילד מוותר על קשרים, חוגים או הזדמנויות שחשובים לו
מופיעות תגובות גופניות סביב מצבים חברתיים
במקרים כאלה, הקושי הוא לא רק "אופי", אלא איתות רגשי שמבקש התייחסות מקצועית.
ביישנות וחרדה חברתית עשויות להיראות דומות, אך הן אינן אותו הדבר.
האחת קשורה לרגישות, השנייה לפחד שמנהל את הבחירה
כאשר מצליחים לזהות את ההבדל, אפשר לבחור דרך תגובה שמחזקת ביטחון, מקטינה פחד ומאפשרת לילד להיות מי שהוא – בלי להילחם בעצמו